Jom haAzmauth 05.Ijjar - 14.Mai
Zum Unabhaengigkeitstag des Staates Israel

Uebersetzung von Efraim Kaftori, Wien

אנסה לתרגם את ספרו של בנימין זאב הרצל

מדינת היהודים

הרעיון אשר אני מבאר בספר הזה, הוא ישן נושן. הוא הקמת מדינת היהודים

קול הברה מרעיש את העולם מן הצעקות נגד היהודים, והיא מעוררת מצדה את המחשבה העמומה.
אני לא ממציא כלום, את זה נתאר לפני עינינו טרם כל ועל כל נקודה של תיאורי בבהירות.
אני לא ממציא , לא את מצב היהודים אשר התפתח היסטורית ולא את האמצעים לעזרתה.

החלקים החומריים של הבנין אשר אני מטייט, הם קיימים במציאות, אפשר למשש אותם בידים, כל אחד יכול להיווכח מהם.

ובכן אם נרצה להגדיר את הנסיון הזה של פתרון בעיית היהודים במלה אחת, אז אין לקרוא אותה "דמיון", אלא לכל היותר "הרכבה" ראשית אני מוכרח להגן על שרטוטי נגד הטיפול כאוטופיה. בעצם אני רק שומר על ידי זה על השופטים השטחיים מן הטפשות הילדותית, אשר היו יכולים ללכת בה. זה הרי לא היה בושה, להיות כותב אוטופיה עם אהדה לבני האדם. אני הייתי יכול להשיג לעצמי הצלחה ספרותי יותר קלה, אילו הייתי מביא לקוראים המבקשים לשעשע את עצמם, את התכנית הזאת כעין הרצאה ללא אחריות של רומן אחד. אבל זה איננו אוטופיה כזו הראויה לאהדה, כמו שיצרו כאלו פעמים אין ספור לפני ואחרי טומס מורוס. ואני מאמין, המצב של היהודים בארצות שונות הוא מספיק גרוע, למען?להפוך למיותר פטפוטי הקדמות. למען לתת להבחין את ההבדל בין המבנה שלי לבין האוטופיה , אני בוחר בספר מענין של השנים האחרונות : "פריילאנד" מד"ר טיאדור הערצקא. זאת היא הזיה שנונה אשר הוגה על ידי רוח בהחלט מודרני, מלומד לאומית־עקונומית, וכל כך רחוק מן החיים כמו הר האיקווטור, על מה שמדינת חלום זו שוכבת. "פריילאנד" היא מערכת מכונות מסובכת עם הרבה שיניים וגלגלים שהם אפילו מתאחזים זה בזה; אבל שום דבר לא מוכיח לי, שהיא יכולה להיות מובאת לידי פעולה. וגם אם אפילו אראה התהוותם של איגודי אדמה חופשיים, אני יחזיק את זה לבדיחה.

לעומתו, השרטוט אשר לפנינו מכיל בתוכה את ההשתמשות בכח ממריץ אשר היא קיימת במציאות. את השיניים ואת הגלגלים של המכונה העומדת להיבנות אני רק רומז עליהם בכל עניוות, תחת ההצבעה על אזלת ידי ותוך תקוה וביטחון שיעמדו אחריי מוציאים מכח אל הפועל יותר מושלמים ממני.

הכל תלוי בכח הממריץ. ומה הוא הכח הזה? הוא לחץ היהודים.

מי יעיז להכחיש כי אכן קיים כח זה? אנו נעסוק בזה בפרק על סיבות האנטישמיות.

הרי מזמן הכירו גם את כח האד אשר נוצר בקומקום על ידי חימום המים והרים את המכסה.

תופעות הקומקום האלו הם ניסיונות הציוניים וצורות השונות של החברות ללחימה באנטישמיות.

הנה עתה אומר אני שכח זו, כשנפעילו כראוי היא מספיק עצום להפעיל מכונה גדולה להסיע בני אדם על נכסיהם. המכונה יכולה להיראות כמו שרוצים.

אני משוכנע בעמקי לבי שאני צודק־־ אינני יודע אם אחזיק צדק זו לכל ימי חיי.

האנשים הראשונים המתחילים תנועה זו , בקושי יראו את הגשמתו המאושרת.

אבל כבר על ידי התחלתו מתעוררת ובאה גאות רמה ואושר של חירות פנימי על קיומו.

למען להגן על השרטוט מן החשד של האוטופיה אהיה קמצן עם פרטים ציוריים של התיאור.

אני חושש מלבד זאת שבוז מטופש ינסה לסתור את הכל על ידי טשטוש התמונות של עריכתי.

יהודי חכם אחד בעצם , אשר לפניו פירשתי את דברי , חשב:"סימן של האוטופיה היא תיאור העתיד על כל פרטיה" . זהו כזב. כל שר אוצר מחשבן בתוכניתו המדיני עם מספרים עתידיים , ולא רק עם כאלו אשר הוא מרכיב מנתונים של שנים שעברו או שכאלו ממדינות אחרות אלא הוא מחשב גם עם מספרים ללא תקדים , למשל בהנהגת מכס חדש .

לא צריך לראות אי פעם תוכנית כספי , שלא לדעת את זאת. האם יחזיקו עבור זה את תוכנית שר האוצר לאוטופיה , גם כשיודעים, שהתוכנית לא יוצא אף פעם לפועל בשלימותו.

אבל אני מעמיד ציפיות עוד יותר רציניות מן קוראי ספרי. אני תובע מן המלומדים אשר אני פונה אליהם , חידוש המחשבה וחידוש הלימוד של איזה השקפות מיושנות.

ודווקא מן היהודים הכי טובים אשר התאמצו בפועל בפתרון בעיית היהודים , אני מצפה , שיכירו את נסיונותיהם עד עכשיו כחוסר שיטה וכחוסר מטרתי. בתיאורו של הרעיון יש לי להילחם עם סיכון אחד . אם אגיד את הדברים העתידיים בהתאפקות, אז ייראה כאלו אני בעצמי לא מאמין באפשרותם. לעומתו אם אכריז את ההתגלמות בלי שום מגבלות אז יופיע הכל כחיזיון של משתגע.

על כן אומר אני ברור ומוחלט : אני מאמין באפשרות ההגשמה, גם כשאני לא מתימר להגיד שמצאתי את הצורה הסופית של הרעיון.

מדינת היהודים היא צורך עולמי, על כן, כתוצאה מזה היא תקום.

לו יעסוק בה אדם יחידי אז הוא יהיה לגיחוך ולחוכא ואיטלולא ־־ אבל אם הרבה יכנסו בעובי המרדע בזמן אחד בהתאחדות, אז הוא בהחלט דבר הגיוני , וההוצאה לפועל לא מביא תקלות מיוחדות. הרעיון תלוי רק במספר של חסידיו. אולי יבואו צעירינו החותרים להתעלות ־ אשר בפניהם כבר נסגרו כל הדרכים ואשר במדינת היהודים נפתח להם העתיד הזהר לכבוד, חירות ואושר־־וידאגו להפצת הרעיון.

אני כשלעצמי אוחז את תפקידי נשלם על ידי ההוצאה לאור של כתבה זו. אני יקח את המלה רק כשהתקפות של מתנגדים רציניים יכריחו אותי או לסתור טענות בלתי צפויים, ולסלק טעויות.

האם , מה שאני אומר, היום עדיין לא נכון? האם אני מוקדם לזמני? האם צרות היהודים עדיין לא מספיק גדולים? אנחנו עוד נראה.

הרי הדבר תלוי ביהודים עצמם , אם כתבת־מדינה זו הנה בנתיים רק רומן־מדינה.

אם הדור הזה עדיין אדיש מדי, אז יבא דור אחר יותר גבוה ויותר טוב.

היהודים שירצו, יקבלו את מדינתם, ואכן הם יזכו בה בשכרם.  

מבוא

הכרת כלכלה העממית של אנשים העומדים באמצע החיים המעשיים, תכופות נמוך מאד למפתיע. רק כך זה ניתן להבין, שגם יהודים מבטאים בתמימות את הסיסמה של שונאי ישראל: אנחנו חיים רק מן העמים המארחים אותנו, ואילו לא היה מסביבינו "עם מארח" אז היינו מתים מרעב זהו אחת הנקודות, בהם מתגלה התחלשות בטחון עצמינו. איך ומה הוא המציאות האמיתי עם הענין של ה"עם המארח"? רעיון הזה מיוסד על ההנחה המוטעת והילדותית : שבחיי המוצרים מסתובבים תמיד אותם המוצרים . הנה אין אנו מוכרחים להתעורר משינה של שנים רבות כמו ריף וואן ווינקלע, למען להכיר שהעולם משתנה על ידי יצירת מוצרים חדשים בלי הפסק.

בימינו הנהדר הודות ההתקדמות הטכנית רואה גם האדם הכי עני בדעת עם עיניו העלוטים איך שנוצצים סביבו מוצרים חדשים. רוח היוזמה הקבלנית היא שיצרה אותם.

העבודה בלעדי רוח היוזמה שוקדת על שמריה , היא הנושנת: דוגמתה המאפיינת היא זו של איכר החורש, אשר הוא עומד עדיין בדיוק שם , איפוא שזקן זקינו עמד לפני אלף שנה. כל התקדמות גשמית מומש על ידי קבלנים בעלי יוזמה. מתביישים כמעט לרשום דברים כל כך פשוטים.

גם לו היינו כולנו קבלנים ־ כמו שההגזמה הטפשית מעיזה להביע־ , לא היינו צריכים "עם מארח" אין אנו משועבדים על סיבוב תמידי של אותם המוצרים , בגלל שאנו מייצרים מוצרים חדשים.

יש לנו עבדי מלאכה עם כח אדיר אשר לא נשמע כמוה, אשר הופעתם בעולם התרבות היתה למתחרה מסוכנת למלאכת היד: הם המכונות. האמנם צריכים עדיין פועלים , למען להניע את המכונות , אבל למשימה זו יש לנו מספיק אנשים , יותר מדי.

רק מי שלא מכיר את מצב היהודים במחוזות הרבות של אירופא המזרחית, יעיז להגיד שהיהודים לא מסוגלים לעבודת היד או שהם ממאנים בה. אבל אין כוונתי בכתבה זו להציע סניגוריא על היהודים. זה יהיה ללא תועלת. כל טענה שכלי וגם רגשי נאמר כבר על פרשה זו. הנה לא מספיק למצוא את הסיבות הקולעים אל השכל ועל הרגש, השומעים מחוייבים להיות מוכנים לשמוע ומוכשרים להבין, בלעדי זאת הננו כקורא במדבר־בערבה. אמנם כאשר יגיעו הקוראים למדרגה זו, אז כל ההטפה למותר.

אני מאמין בהתעלות מתמדת של האנושות אל מעלות יותר גבוהות של התרבות, רק שאני אוחז אותה לנואש איטי.

לו היינו רוצים לחכות על התקופה בה האופי של הבן אדם הממוצע יזוקק למצב אשר היה ללסינג כאשר כתב את "נתן הנבון", אז יעברו על זה חיינו, חיי בנינו ושל נכדינו וגם של נינינו. כאן בא לנו רוח העולם מצד אחר לישועה.

המאה הנוכחי הביאה לנו תחיה נעימה על ידי הישגים טכנולוגיים. רק עבור האנושות עדיין לא נוצל ההתקדמות האגדתי הזאת. המרחקים על פני האדמה הובלגו, ובכל זאת אנו עדיין מתייסרים עם סבל הצפיפות. מהר ובלי סכנה אנו רודפים עכשיו באניות אדים על ימים אשר לא הכרנו קודם. רכבות בטוחים מובילים אותנו אל עולם של הרים אשר מקדם בפחד פסגנו עליהם ברגל. המתרחש במדינות ־אשר טרם התגלו בתקופה בו סגרה אירופה את יהודיה אל תוך הגיטוס ־ נודעים לנו תוך שעה .

על כן צרת היהודים היא אנאכרוני ־נגד השכל הישר והבריא־ ולא בגלל שלפני מאה שנה כבר היתה תקופת ההשכלה, אש ר במציאות לא היה רק עבור האישים הכי נעלים.

הנה חושב אני כי האור האלקטרי לא הומצא למען שכמה סנובס יאירו בה את מושבם המפואר, אלא למען נוכל לפתור את בעיית האנושות אצל אורו. אחד הבעיות ולא הכי פחותה היא בעיית היהודים. כאשר נפתור אותה, אז אין אנו פועלים רק לעצמינו, אלא למען הרבה רצוצים וטעוני סבל. בעיית היהודים קיימת. יהיה טפשי להכחיש אותה. היא חתיכת ימי הבינים מוזנח, אשר גם עם הרצון הכי טוב לא הצליחו עדיין אומות התרבות לגמור אתה.

את הרצון הטוב הרי הראו לנו בשעה שנתנו לנו שיוויון זכויות. בעיית היהודים הרי קיימת בכל מקום בו יהודים חיים במספר ניכר.

איפוא שעדיין איננה, לשם היא מובאת על ידי יהודים אשר נודדים שמה.

בטח, אנו נוסעים למקום שעדיים לא רודפים אותנו, אבל מיד עם הופעתינו נוצרים הרדיפות. זה אמת, ומוכרח להישאר אמת בכל מקום, לרבות במדינות מפותחות־ הוכחה צרפת־, כל זמן שבעיית היהודים לא נפתר פוליטית. היהודים העניים מוליכים את האנטישמיות לאנגליה, הם הביאו אותה כבר לאמריקה. אני מאמין להבין את האנטישמיות אשר היא תנועה מאד מסובכת. אני מבחין תנועה זו בתור יהודי, אבל בלי שנאה ויראה. אני חושב להכיר ולהבחין באנטישמיות; בדיחה גסה, קנאת לחם שפילה, משפט קדום תורשתית, אי סבלנות דתית־ אבל גם מה שמראה פנים כהגנה עצמית. אני אוחז את בעיית היהודים לא לבעיה סוציאלית וגם לא לדתית על אף שהיא צובע את עצמה כך ולא אחרת. היא בעייה לאומית , ולמען לפתור אותה אנו מוכרחים להפוך אותה לבעיה פוליטית עולמית, אשר יש לסדר אותה תוך מועצת עמי התרבות. אנחנו עם אחד,עם אחד . אנחנו ניסינו באמונה, בכל מקום להטמע ולהתבולל תוך חברת האומות הסובבים אותנו ולשמור רק את אמונת אבותינו. לא נותנים לנו ! לשווא אנחנו פטריוטים נאמנים ־־ ובכמה מקומות גם מופרזים־ לשווא אנחנו מביאים אותם הקרבנות בנכס ובדם כמו האזרחים המשותפים שלנו, לשוא אנחנו מתאמצים להרים קרן מולדתינו באמנויות ובמדעים ולהרבות עושרם על ידי סחר ותקשורת.

אנחנו מוקעים כזרים בארצות מולדתינו, איפה שאנחנו גרים כבר מאות שנים, תכופות דווקא על ידי אלו אשר קדמוניהם עוד לא היו בארץ כאשר אבותינו כבר אנקו שם.

מי נחשב לזר בארץ : את זה לא יכול הרוב להכריע, זה הוא שאילת עוצמה, כמו הכל על הרקע הבין לאומי.

אני לא מפקיר שום דבר מזכויותינו המוחזקים לנו, כשאני אומר את הנ"ל בתור יחיד משולל מנדט.

במצב העולם העכשווי וגם בעתיד הבלתי מוגבל; הולך העוצמה לפני הצדק ! אם כן; לשוא אנחנו בכל מקום פטריוטים חמודים, כמו שהיו ההוגנוטים, אשר הכריחו אותם להיות נע ונד.

אם יתנו לנו מנוחה.....

אבל אני מאמין, שלא יתנו לנו מנוחה. אנחנו לא ניתנים להשמיד על ידי לחץ ורדיפות .

שום עם בהיסטוריה לא סבל כל כך הרבה מאבקים וצרות כמו אנחנו.

רק החלשים בינינו נשרו על ידי רדיפת היהודים. היהודים החזקים חוזרים בהכנעה אל שבטם, כאשר פורצים הרדיפות. את זה יכולנו להבחין בתקופה שמיד אחרי האמנציפציון. אצל היהודים העומדים ברמה יותר גבוה רוחנית וגשמית בוטל לגמרי רגש האחדות וההשתייכות.

בארכה מסויימת של נוחיות פוליטית אנו נטמעים בכל מקום, אני חושב שזה מפורסם.

איש המדינה אשר חפץ לאומתו את הגזע היהודי, עליו לדאוג על אריכת נוחיותינו הפוליטית. והרי גם ביסמארק לא הצליח בזה. שהרי, משפטים קדומים נושנים מושרשים בעומק נפש העם נגדינו. מי שרוצה לתת לעצמו דין וחשבון, עליו רק להטות אוזן לכיוון איפה שהעם מתבטא בכנות ובפשטות; האגדה והמשל הם אנטישמיים ! העם הוא בכל מקום ילד גדול אשר בטח אפשר לחנך אותו; אבל החינוך הזה , על צד היותר טוב יקח תקופות כל כך אדירות, שאנחנו, כמו שכבר אמרתי, נוכל להיוושע הרבה לפני זה באופנים שונים.

ההיטמעות וההתבוללות, אשר בו אין אני מתכוון רק דברים חיצוניים של הלבוש, דרכי חיים מסויימים, מנהגים והשפה, אלא את ההשתוות ברוח ובמין, ההתבוללות של היהודים יכול להתגשם בכל מקום רק על ידי נישואי תערובת !!! אבל זה היה צריך להיות מורגש כצורך על ידי הרוב; בכל אופן לא מספיק להצהיר נישואי תערובת כמורשה חוקית. ההונגרים החירותיים שעשו את זה עכשיו, נמצאים בטעות אשר ראוי לתשומת לב. ונישואי תערובת הזה המוכתב, הומחש יפה על ידי אחד המקרים הראשונים; יהודי משומד נשא יהודיה ! המאבק על צורת הנישואים העכשווי החריף את הניגודים בין נוצרים ויהודים בהונגריה והזיק להתבוללות הגזעים יותר מאשר הועיל.

מי שבאמת מאחל את היעלמות היהודים על ידי התבוללות, יכול לבחור עבורו רק אפשרות אחת. היהודים היו צריכים לרכוש עוצמה אקונומית כל כך גדולה, שעל ידי זה ; המשפט הקדום החברתי הישן יגושר . את המשל מספק האריסטוקרטיה, אשר יחסית בו קורים נישואי תערובת הכי תכופות. האצולה הישנה מזהיב את עצמה מחדש עם כסף יהודי ובדרך אגב נטמעים משפחות יהודיות.

אבל איך יתקרם תופעה זו בשכבות האמצעים, איפה שבעיית היהודים קוננת את מושבה העיקרי, בגלל שהיהודים הם עם של שכבה אמצעי ? כאן יהיה השגת העוצמה הדרושה זהה עם שליטה כלכלית בלעדית של היהודים, אשר כבר עכשיו, הם כך מרננים בשקר.

ואם כבר עכשיו "העוצמה" היהודית מולידה צעקות חרון וקריאת הצלה בממדדים כאלו, אז איזה התפרצויות יבואו עם גידול ממשיך של עוצמה זו.

לידי שלב מוקדם כזו לא יכולים להגיע, בגלל שזה יהיה כבישת הרוב על ידי יחידה אשר עוד לפני זמן קרוב היה מיעוט מתועב ובזוי אשר לא שולט על כח מלחמתי או מינהלי.

לכן אני אוחז את ספיגת היהודים גם בדרך השגשוג לאי סביר. במדינות האנטישמיות עכשיו אקבל הסכמה על דברי. אמנם במדינות האחרות, בהם היהודים מרגישים נוח, כמדומה שחברי לשבט יכחישו את דבריי עם חרון אף.הם יאמינו לי רק כששוב ישיג אותם רדיפת היהודים.

ככל אשר האנטישמיות יתן לחכות עליו, כך הוא מוכרח להתפרץ עם יותר אכזריות. ההעפלה של יהודים הנמשכים אחרי בטחון מדומה, וכך תנועת הכתות העולות של יהודים עצמאיים פועלים ביחד ודוחקים אל המהפכה. אין דבר יותר פשוט מאשר מסקנה הגיוני הזאת.

העובדא שאני מסיק אותה מבלי חשש ורק למען חיפוש האמת, יכניס לי את איבת היהודים אשר חיים תחת יחסים סבירים. כל זמן שהם אינטרסים אישיים אשר נושאם מרגישים מאויימים מצד צמצום וחולשת האופי, היינו יכולים לשתוק ולהבליג עליו מתוך בזיון של צחוק.

שהרי הענין של העניים והדוויים הוא יותר חשוב. אין אני רוצה להרשות שיעלו על הדעת חששות לא נכונים, שאם התוכנית הנוכחי אי פעם יצא לפועל, היהודים האמידים ינזקו בנכס וברכוש. על כן אני רוצה להבהיר את עניני דינא דממונא בפרטיות.

לעומתו, אם כל הרעיון כולו לא יעבור את גבול הספרות, אז הרי ממילא נשאר הכל על מקומו.

יותר רציני יהיה הטענה, שאני בא לעזרת האנטישמיים, כאשר אני קורא אותנו לעם אחד, עם אחד, שאני מפריע להתבוללות היהודים איפה שהיא מוכנה להתחולל, ואיפה שכבר חלה אני מסכן אותה, אם בכלל, אני בתור סופר יחידי מסוגל משהו להפריע או לסכן.

הטענה הזאת תיעלה על השלחן במיוחד בצרפת. אני מתכונן לה גם ממקומות אחרים, אבל רק אל היהודים הצרפתיים אני רוצה לענות ראשית כל, בגלל שהם מספקים את המשל הכי חזק.

באיזה מדה שאני מכבד את האישיות, את האישיות הפרטי של איש המדינה, של הממציא, של האמן, של הפילוסוף או של המצביא כמו־כן בתור אישיות־ כללית של קבוצת אנשים היסטוריים, אשר אנו קוראים עם, איך שאני מאד מכבד את האישיות, בכל זאת אין אני מספיד את התעלמותם. מי שיכול, רוצה ומחוייב להתעלם, הוא יתעלם ! אבל האישיות העממית של היהודים לא יכולה, לא רוצה ולא מחוייבת להתעלם. היא לא יכולה , בגלל שאויבים חיצוניים מאחדים אותה. היא לא רוצה, את זה היא הוכיחה במשך אלפי שנים תחת יסורים בלתי משוערים.

היא לא מחוייבת , את זה אני מנסה, ־אחרי הרבה יהודים, אשר לא איבדו את התקוה־, לתאר בכתבה הזאת. ענפים שלימים של היהדות יכולים למות ולנשור, אבל האילן חי ! אם כל יהודי צרפת או רק אחדים מהם מוחים נגד תכנית זו, בגלל שהם התבוללו כבר, אם כן תשובה שלי היא פשוטה: כל הנענין לא מענין אותם . הם צרפתים־איזראליטיים, מצויין! אבל זאת היא ענין פנימי של היהודים.

הנה בכל אופן,התנועה המעצבת את המדינה אשר אני מציע, מזיקה באותה מדה פעוטה להצרפתים איזראליטיים כמו לכל הטמועים של מדינות אחרות. אדרבה! תועלת תביא להם, תועלת ! הם יופרעו יותר ב"תפקידם הצביעותי" , למען להשתמש במילים של דארווין.

הם יוכלו להתבולל בשלווה, בגלל שהאנטישמיות של עכשיו ישותק לתמיד. יאמינו להם, שהם התבוללו עד עומק נשמתם, כאשר מדינת היהודים החדשה עם מוסדותיה המשופרים התגשמה, והם בכל זאת נשארים, איפה שהם עכשיו גרים.

תועלת יתירה על האזרחים הנוצריים יהנו ה"משומדים" על ידי הסתלקות היהודים הנאמנים לשבטם. שהרי המשומדים ישוחררו מן ההתחרות המחרידה, הבלתי צפויה, הבלתי נמנע (אשר אי אפשר להשתמט ולהיפטר ממנה), של הפרוליטריאט היהודי, אשר על ידי לחץ פוליטי ומצוקה כלכלתי, נזרק ממקום למקום, ומארץ לארץ אחרת.

הפרוליטאריאט הנע ונד הזאת יחוסם לצמיתות. עכשיו יכולים איזה אזרחים נוצריים ־ קוראים אותם אנטישמיים־ לסרב נגד הגירה של יהודים זרים. האזרחים האיזראליטיים לא יכולים לעשות כך, הגם שהם הרבה יותר נגועים, שהרי עליהם לוחץ התחרות שוויוני של יחידים כלכליים אשר עוד בנוסף מייבאים את האנטישמיות ומחריפים את אשר כבר קיים.

היא יללה חבויה של המתבוללים, אשר עושה רוח על יד ייסוד חברות של "גמילות חסדים".

הם מייסדים חברות יציאה עבור יהודים מהגרים ! תופעה זו מכילה כוונה נגדית, אשר יכולנו להחזיק אותה למשונה, אילו לא היה מדובר מבני אדם סובלים ! כמה מבין החברות האלו הם לא בעד, אלא נגד היהודים הנרדפים. הכי עניים יסולקו, הכי מהר, הכי רחוק.

כך מגלים אנו עם התבוננות בתשומת לב, שכמה מהאוהבי ישראל למראית עין, הם למעשה רק אנטישמים מתחפשים ממוצא יהודי.

אבל גם נסיונות ההתיישבויות של אנשים עם כוונות טובות, עד עכשיו לא עמדו במבחן, הגם שהיו נסיונות מענינים. אני לא מאמין, שאצל האחד או השני היה מדובר בספורט, שפלוני או פלוני אילצו יהודים לשוטט, כמו שמריצים את הסוסים. עבור זה, הבעיה היא רצינית ועצובה מדי . מענינים היו נסיונות אלו עד כמה שהם ייצגו את הרעיון של מדינה יהודית בזעיר אנפין.

אפילו מועילים היו נסיונות אלו עד כמה שבמהלכם נעשו שגיאות, אשר מהם נוכל ללמוד לקח בשעת הגשמתו בגדול. אנמם גם נזקים נגרמו על ידי נסיונות אלו. את הנטיעה של האנטישמיות אל סביבות חדשות, אשר היא תוצאה מחוייבת מהעפלה מלאכותית כזאת, אני אוחז לנזק הכי זעירה. יותר גרוע הוא, שהתוצאות הבלתי מספיקות עוררו אצל היהודים עצמם ספיקות על היעילות של חומר־אדם יהודי. ספק זה אנו יכולים לסתור, גם אצל הנבון, עם הטענה הבאה : מה שבקטן הוא ללא תכלית ומן הנמנע להוציא לפועל, לא מוכרח להיות בגדול כך. עסק קטן יכול להביא הפסדים בתנאים דומים, בהם עסק גדול משתלם. נחל לא מוכן לשיוט גם עם סירה, הנהר לאן שהוא זורם, נושא אניות ברזל נכבדים.

אף אחד לא חזק או לא עשיר מספיק, למען להעביר עם ממולדת אחד אל משנהו. את זה מסוגל אך ורק רעיון. רעיון המדינה יש לו עוצמה כזאת. היהודים, במשך כל ליל ההיסטוריה שלהם לא פסקו מלחלום חלום מלכותי זאת: לשנה הבאה בירושלים ! היא פתגמינו הישן.

עכשיו מדובר בזה להראות, שמחלום יכול להתהוות רעיון בהיר כיום.

עבור זה , קודם כל מחוייבים לעשות "נייר חדש" בנשמות מהשקפות נושנות, עוברות, מטושטשות, ומצומצמות. כך יוכלו מוחות מוגבלות לחשוב שההגירה צריכה ללכת מן התרבות החוצה לכיוון המדבר. זה לא נכון ! התנועה מתבצעת באמצע התרבות. לא יורדים למדרגה יותר נמוכה, אלא פוסגים אל יותר גבוה. לא מיישבים אהלי טיט, אלא בתים יותר יפים, יותר מודרניים אשר בונים מחדש ויכולים לנחלו בלי סיכון. לא מאבדים את הנכס הנרכש, אלא ממירים אותה. מוותרים על הזכות הטוב רק תמורת יותר טובה. לא נפרדים מהרגלים אהובים שלנו, אלא מוצאים אותם שוב. לא עוזבים את הבית הישן עד שלא נגמר החדש. נוסעים רק אלו אשר הם בטוחים שיכולים לשפר על ידי זה את מצבם. קודם המיואשים, אח"כ העניים, שוב האמידים ואז העשירים. הקודמים מתעלים אל השכבה היותר גבוה, עד שאלה האחרונים שולחים את קרוביהם. הנסיעה היא בן־זמנית תנועת־כתות מתעלות.

ומאחורי היהודים המהגרים לא מתהווים הפרעות כלכליות, לא משברים ולא רדיפות, אבל מתחילה תקופה של שגשוג עבור המדינות הנטושות. נכנסת תנועת אזרחים נוצריים אל עמדת היהודים העזובות. הנזילה היא הדרגתי, בלי שום רעידה, ופתיחתו היא כבר סוף האנטישמיות. היהודים נפרדים כחברים נערצים, ובאם אז אחדים יחזרו, יקבלו אותם וייטיבו להם במדינות המתורבתים באותה מדה של עין יפה כמו שמקבלים זרים נתיני מדינות אחרות. ההגירה הזאת היא גם לא בריחה, רק היא נסיעה מסודרת תחת הביקורת של דעת הציבור. לא רק שיש להפעיל את התנועה עם אמצעים חוקיים, אלא שהיא בכלל, רק תוך שיטוף פעולה של הממשלות המעורבות יכולה להתבצע, אשר יפיקו ממנו תועלויות חשובות.

עבור טוהר הרעיון ועבור כח הוצאתו לפועל נחוצים ערבויות, אשר רק אצל המכונים "גופים־מוסריים" או "גופים־משפטיים" ניתנים להמצא. אני רוצה להבדיל בין שני המושגים האלה, אשר באים תכופות להחלפה בשפת המשפטנים. בתור גוף־מוסרי ־אשר היא נושאת זכויות מחוץ לספירת הרכוש הפרטי, אני מעמיד את אגודת היהודים Society of Jews על ידו עומדת ה־גוף־המשפטי של ה־חברה־היהודיJewish Company אשר היא גוף רוכשת.

היחיד, אשר לו יעשה רק עקימת שפתיים בלבד, לקבל על עצמו מפעל כה אדיר, יוכל להיות או רמאי או משוגע. על טוהרו של גוף המוסרי יערוב האופי של חבריו. הכח של גוף המשפטי יווכח על ידי רכושה. על ידי ההערות המוקדמות עד עכשיו רציתי רק בכל המהירות להתגונן מול זרם הטענות, אשר כבר רק המלה "מדינת־היהודים" בלבד מחוייבת לעורר. מכאן ולהלאה אנו רוצים להתעסק עם יותר מנוחה, לחלוק על התקפות אחרות, וכמה נקודות אשר כבר רמזתי עליהם לפרשם ביסודיות, הגם שכבידות הלשון ־ לתועלת הכתב אשר יש לה לרוץ, יהיה להמנע ממנה כפי האפשרות. פרקים קצרים אפוריסטיים־פתגמיים משרתים לתכלית כזו על צד היותר טוב.

כשאני רוצה להקים בנין חדש על מקומו של ישן, אז מחוייב אני קודם לסתור ואחר כך להקים. את הסדר הסבירי הזה אני יאחז. ראשית בחלק הכללי יוטל עלינו להבהיר את המושגים, השקפות ישנות עמומות לטאטא החוצה, לקבוע את התנאים המוקדמים הפוליטיים והכלכליים־ לאומיים, ולפתח את התכנית.

בחלק המיוחד, אשר יחולק לשלשה פרקים ראשיים, יש לתאר את ההוצאה לפועל.

הפרקים הראשיים האלה הם : החברה היהודי, קבוצות מקומיות, ואגודת היהודים. אמנם, דין קדימה יש להאגודה להתייסד, ולאחרונה החברה, אבל בתכנית מומלץ הסדר ההפוך, בגלל שהערעורים הכי גדולים מורמים נגד האפשרות של הביצוע הכספי, אשר על כן יש לסתרם קודם.

בדברי הנעילה יהיה עלינו לספק מפגש אחרון עם יתר הטענות האפשריים. קוראיי היהודים בבקשה יקשיבו לי בסובלנות. אצל אחדים מהם ייווצרו הטענות בסדר אחר מאשר סדר הסתירה הבחורה כאן. אבל מי שהחששות שלו מנוצחים עם שכליות, זה יצהיר את עצמו אל הדבר.

כאשר אני מדבר אל השכל, יודע אני ששכל לבד לא מספיק. אסירים ישנים לא יוצאים בחפץ־לב מבית הכלא. אנחנו נראה, אם הנוער שאנחנו צריכים, כבר התבגר אחרינו, הנוער אשר סוחב אתו את הזקנים, נושא אותם החוצה על זרועות חזקים ואת סיבות השכליות הופך להתלהבות.

חלק הכללי בעיית היהודים אף אחד לא יכחיש את המצב הדחוק של היהודים. בכל המדינות בהם הם חיים במספר ניכר, הם נרדפים פחות או יותר. שיוויון הזכויות בוטל למעשה לחובתם, אף על קיומה בחקיקה.

כבר העמדות האמ&#